המערכת באוויר אבל העובדים עוקפים אותה. מה עושים עכשיו?

קבעו מנגנון החלטה מסודר ולא תחושות בטן: המדד שיוכיח שיש למוצר עתיד, הרף הנדרש והמועד לבדיקה. תנו תקציב עד לאותה נקודה עם כלל כתוב מראש, והחליטו לפי הביצועים בפועל. זה נשען על השאלה אם המוצר עונה על צורך אמיתי, והאם ההנהלה יודעת להצביע על מה יביא לשיפור במדד.

בדקו מה במערכת מכביד על הצוות שמתנגד לה, כי לרוב מדובר בבעיה אמיתית באפיון או בנתונים. תקנו את זה, הפכו את המערכת למקור האמת היחיד לנתונים, וסגרו את הדיווח מהמקור הישן בתאריך יעד. ההחלטה תלויה בשאלה אם ההתנגדות נובעת מסרבול, מפקפוק במידע או מחשש מאובדן שליטה בלקוחות.

הבינו למה הם מדלגים עליהן: מיקום לא מתאים בתהליך, חוסר אמינות של התוצרים, או שאין להם צורך בכך בכלל. לכל מקרה יש מענה שונה, ורק האחרון דורש להסיר את הפיצ'ר. התנו כל השקעה נוספת ב-AI בתוצאה מדידה בשטח. זה תלוי במשוב של הלקוחות ובהשפעה הממשית של התכונות על ערך שחשוב להם.

גלו מה המערכת החדשה מקלקלת לעובדים שמתרחקים ממנה, שכן בדיקות הקבלה אישרו יכולות טכניות, אבל הצוות בודק את שגרת יומו. פתרו את המכשולים המרכזיים שמקשים על העבודה, קבעו יום שבו הישנה נסגרת, ולוו את העובדים במעבר. זה תלוי אם מדובר בחוסר יכולת, איטיות, דאטה לקוי או סתם הרגלים ישנים.

צללו לנתוני הנסיעות: קריאות שסורבו, זמני המתנה ארוכים, עיקופים וביטולים יבהירו אם נוסעים ניסו ופרשו. אם רמת השירות מעולה ויש מעט פניות, הבעיה נעוצה בשיווק או בהגדרת השירות. זה תלוי בלוגים של המערכת ובגישה לקריאות שסורבו או בוטלו.

חקרו למה ההתראות הפכו לבלתי נסבלות לפני שמחדשים את החוזה. ההחלטה נשענת על איכות ההתראות שאפשר לפעול לפיהן, חלוקת האחריות להגדרות, והשאלה האם הכלי באמת שיפר את אופן התגובה של הצוות.

מפו את האילוצים בשטח לפני שחורצים את דין ההמלצות. ההחלטה תלויה במגבלות מקום, כללי מבחר המוצרים, פעילויות מקומיות, והשאלה אם החריגות מנוהלות בצורה מסודרת או שפשוט נשענות על ידע לא כתוב של העובדים.